1. התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בפרסום ובייעוץ שיווקי. הנתבעת 1 (להלן: "
הנתבעת")הינה חברה בע"מ, אשר הנתבע 2 (להלן: "
שמואל") הינו בעל מניות ומנהל בה. שמואל יזם פיתוח מיצי בריאות על בסיס נוסחה ייחודית שרקח וביקש לשווק אותם (להלן: "
הפרויקט"). על מנת לקדם את הפרויקט נזקק שמואל למממן, הוא הנתבע 3 (להלן: "
אמיר"), אשר בעקבות הסכם השקעה מיום
29.3.05, שנחתם בינו לבין שמואל ואמיר, הפך למנכ"ל הנתבעת וכן למי שזכאי להחזיק במניות בה על פי מידת השקעתו בנתבעת (להלן: "
הסכם ההשקעה", נספח "א" לתצהיר שמואל).
2. ביום
1.5.05 נחתם הסכם בין התובעת לבין הנתבעת. מטרת ההסכם הייתה קבלת שירותי יעוץ ושירותי פרסום לפרויקט (להלן: "
ההסכם"). על פי ההסכם, השכר החודשי לתובעת בגין שירותי הייעוץ לשלושת החודשים הראשונים עמד על סך של 3,500$ בתוספת מע"מ ומהחודש הרביעי ואילך סך של 2,500$ בתוספת מע"מ. ההסכם היה לתקופה בת שנה, אולם נקבע כי ניתן להפסיקו בהודעה מוקדמת בת שלושה חודשים. בחודש יולי 2005 הודיעה הנתבעת על רצונה להפסיק את ההסכם. הנתבעת שילמה רק בגין החודש הראשון, חודש מאי 2005, ולטענת התובעת הנתבעת נותרה חייבת לתובעת סך הכל 14,500$ בתוספת מע"מ. עוד תבעה התובעת את הנתבעת בגין ביצוע מחקר שהוזמן לטענתה על ידי הנתבעת ואשר עלה לתובעת סך של 11,254 ש"ח.
3. בנוסף טענה התובעת כנגד שמואל ואמיר כי יש להרים את מסך ההתאגדות כנגדם מאחר והם עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות וחתמו על ההסכם למרות שידעו שאין לנתבעת את האמצעים לעמוד בהתחייבויותיה. עוד טענה התובעת כי שמואל ואמיר חבים כלפיה בהתחייבויות אישיות.
4. הנתבעת טענה כנגד התביעה כי בהסכם בעל פה בין הצדדים, התחייבה התובעת לסייע לנתבעת בגיוס ההון הדרוש לה (להלן: "
הסכם בעל פה") וכי שני ההסכמים היו תלויים זה בזה ולכן משהתובעת לא סייעה בידי החברה בגיוס ההון, כפי שהתחייבה בהסכם בעל פה, בוטל אף ההסכם באופן מיידי. שמואל טען כי מעמדו היה של סמנכ"ל החברה, מנהל פיתוח ומנהל מוצר ובעל חלק מן המניות, כי הוא לא חייב דבר באופן אישי לתובעת וכי התובעת ידעה בעת כריתת ההסכם כי לשמואל אין סכומים להשקעה והיא סמכה על אמיר שהיה "בעל המאה", ולא עליו. אמיר טען כי גם הוא אינו חייב דבר מבחינה אישית וכי התובעת התקשרה עם הנתבעת בלבד, למרות שידעה את מצבה הכספי של החברה במועד ההתקשרות ולמרות זאת לא דרשה ערבויות לקיום התחייבויות הנתבעת כלפיה. ואין מקום לחייב כעת במה שלא התחייבו מלכתחילה.
5. בין הנתבעת ושמואל, מצד אחד, לבין אמיר, מצד שני, התנהלה בוררות בפני עורך הדין מיכאל בך. מן הבוררות עלה כי אמיר העמיד את החלק הראשון של ההשקעה שהיה צריך להעמיד לנתבעת בסך של 35,000 ש"ח ובהמשך אף העמיד סך נוסף של 17,000 ש"ח כך שבסך הכל העמיד לחברה סך של 52,000 ש"ח. במסגרת הבוררות התבררה תביעתם של הנתבעת ושמואל כי אמיר הפר את הסכם ההשקעה ועקב הפרה זו חדלה החברה מלפעול ולא יכלה לקיים את התחייבויותיה לצדדים השלישים, ביניהם התובעת, וכן תביעה שכנגד שהגיש אמיר כנגד שמואל בטענה להטעיה. בפסק הבורר נקבע כי אמיר הפר את הסכם ההשקעה, אולם התביעה לפיצויים של הנתבעת ושל שמואל נדחתה וכך גם התביעה שכנגד. יש לציין כי הבורר קבע כי אם הנתבעת תחויב במסגרת תיק זה היא תוכל להיפרע מאמיר, על מנת שישפה אותה בגין כספים אלה (ראו עמוד 31, סעיף 144 לפסק הבוררות).
טענות התובעת
6. התובעת טוענת כי הנתבעת שילמה רק בעבור חודש העבודה הראשון, חודש מאי 2005, וכי הנתבעת נותרה חייבת לתובעת הן את התשלום המגיע בגין החודשים יוני עד אוקטובר 2005 והן בגין הוצאות המחקר. טענת הנתבעת, כאילו על התובעת לגייס משקיעים עבור הנתבעת מוכחשת על ידי התובעת והיא מציינת כי עניין זה לא הופיע בהסכם ואף לא הוכח.
7. התובעת טוענת, כי אמיר ידע, שבועיים לאחר תחילת העבודה עם התובעת, כי יש בעיות עם הנתבעת ולכן החליט שלא להשקיע בה ובכל זאת הניח לתובעת להמשיך ולעבוד. עוד טוענת התובעת כי אמיר חתם על ההסכם ולכן קמה לו אחריות אישית כלפיה וכן כי יש לבצע כלפיו הרמת מסך.
8. התובעת טוענת כלפי שמואל כי ידע על הבעיות בנתבעת ובכל זאת הניח לתובעת להשקיע ולכן יש מקום להרמת מסך כנגדו כן טוענת התובעת כי לשמואל התחייבות אישית כלפיה באשר כתב מייל למנהל התובעת ובו התחייב באופן אישי, לטענתה, כי הוא ישלם לתובעת בעבור שירותיה גם אם הדבר יבוא מכיסו האישי.
טענות הנתבעת
9. הנתבעת טוענת כי בנוסף להסכם נכרת בין הצדדים ההסכם בעל פה, אותו היא מכנה בסיכומים "חוזה נספח", שתוכנו הוא, חיובה של התובעת לסייע בהשגת משקיעים, דבר שהתובעת לא ביצעה, ולכן הפרה את ההסכם כולו. יתר על כן טוענת הנתבעת כי התובעת סיפקה לנתבעת שירותים שכלל לא נזקקה להם, לא ביצעה עבודה בפועל וכן שההודעה על הקפאת ההסכם ניתנה בתחילת יולי, דהיינו לכל היותר ב- 5.7.05 ולכן לא מגיע לתובעת בעבור חודש אוקטובר.
טענות שמואל
10.טענתו העיקרית של שמואל היא, כי כל הצדדים ידעו מלכתחילה שאין לו כסף ולכן הוא לא התחייב לקחת על עצמו את תשלום העבודה ולא עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות. שמואל גם העמיד את התובעת על הסיכון שבעסקה והודיע לה כי הנתבעת תלויה כולה בכספיו של אמיר.
11.אשר להתחייבות בכתב- טוען שמואל כי מדובר בהרחבת חזית אסורה ולחילופין, ממילא לא מדובר בהתחייבות משפטית, אלא "בהבעת רצון ג'נטלמנית", כדברי ב"כ שמואל בסיכומיו (סעיף 85).
12.עוד טוען שמואל כי אם תחויב החברה ויוחלט על חיוב אישי של הנתבעים הרי שיש להטיל את כל האחריות על אמיר הן בשל כך שהוא לקח את האחריות על עצמו והן בשל קביעות הבורר בפסק הבוררות המטילות את האחריות על אמיר.
טענות אמיר
13.לטענת אמיר, אין טענה אישית בכתב התביעה כלפיו. עוד הוא טוען כי התובעת לא לקחה ערבויות אישיות ומנסה כעת "לשפר" את מצבה. לטענתו, לא הוכח כי התקיימו התנאים להרמת מסך, ובמיוחד לא הוכח כי אמיר ושמואל חתמו על ההסכם, כאשר הם ידעו כי אין לנתבעת אמצעים לעמוד בהתחייבויות.
14.עוד נטען בסיכומי אמיר כי בעוד שהתובעת ייחסה בכתב התביעה את המעשים המהווים עילה להרמת מסך למעשיו של אמיר לפני החתימה על ההסכם, הרי שבסיכומים המעשים מיוחסים לשלב שאחרי החתימה על ההסכם דבר המהווה הרחבת חזית. עוד נטען כי אין בפסק הבורר דבר המבסס את הרמת המסך.
דיון והכרעה